מספר סבא: אורי אשכול
סבא אורי השתתף "במבצע קדש" "במלחמת ששת הימים", "במלחמת יום כיפור" ו"במלחמת לבנון הראשונה".
הוא בחר לספר לנו על "מבצע קדש" שהוא מבצע צבאי ישראלי. סבא היה מפקד סוללת תותחנים בעזה. באותה התקופה הייתה מתיחות בין ישראל למצרים, מצרים איימה לא לאפשר לאוניות להיכנס למפרץ אילת שנמצא בדרום הארץ והחמור מכל היא אפשרה ל"פאדיונים" שהם ערבים פלסטינים בעיקר מאזור עזה, לחדור לשטחי ישראל ולבצע פיגועים.
דבר שאנחנו נתקלים בו גם היום.
מדינת ישראל מחליטה לצאת למלחמה במטרה לחסל את המחבלים בעזה. המבצע היה קצת יותר רחב כי למעשה כבשו גם חלקים רחבים בחצי האי סיני ומראש היה סיכום בין צרפת, אנגליה וישראל שאחרי הכיבוש ישראל תצטרך לסגת מאותם אזורים כבושים תוך הבטחה של המצרים לרדת מהרעיון של סגירת מפרץ אילת.
ואכן ב29/10/1956 הוצנח גדוד צנחנים בסיני שהחל לכבוש את חצי האי סיני, בחיפה היה קרב ימי שהביא ללכידת משחתת מצרית ובעזה עסקו החיילים בכיבוש העיר. על פי ההסכם עם האנגלים והצרפתים ישראל הייתה צריכה לסגת מהזורים שכבשה. ישראל אמרה שתיסוג רק אם יבטיחו לה שבמקום צה"ל יכנס חיל חרום שישמור על השקט באזור.
בתחילה פינתה ישראל את השטח שכבשה בסיני אבל לא נסוגה מרצועת עזה והחוף מול מצרי טיראן. ישראל דרשה לקבל ערבות לחופש השייט וביטחון מפני התקפה מצרית, רק לאחר שקבלה את הערבויות הללו פינתה ישראל את רצועת עזה ושארם א-שייח.
בניגוד למה שישראל ציפתה, רצועת עזה הוחזרה מייד לידי המצרים וחדירת "הפדאיון" מאזור עזה לישראל המשיכה עד למלחמת ששת הימים, בה נכבשה עזה פעם נוספת אחרי קרבות מאוד קשים. מהגדוד של סבא לא נהרג אף חייל במבצע סיני, אולם הייתה התחושה שהמבצע היה קצת מבולבל לא כל כך מאורגן.
כאשר נגמר מבצע סיני סבא חשב שזו תהייה המלחמה האחרונה, אבל לצערו הרב מאז היו עוד הרבה מלחמות.
בעצם הבעיה בעזה נשארה עד היום.
גם היום אנחנו רואים התארגנויות צבאיות ופעולות שונות מאזור זה כנגד מדינת ישראל.
הערבים שגרים שם דורשים היום מדינה עצמאית וחופשית, ומאחר ומדינת ישראל לא יכולה לאפשר מצב זה בקלות הם משגרים כל הזמן מחבלים וטילים על מנת לפגוע בנו.
עזה נמצאת כל הזמן בכותרות מאחר שכאשר היא נכבשה מדינת ישראל לא דאגה לפתח אותה מבחינה כלכלית, וחינוכית. האוכלוסייה שם גדלה בקצב מאוד מהיר ואת פרנסתם הם מצאו בעיקר בישראל, מה שהגדיל את החיכוך בינינו לבינם. הם לא אוהבים אותנו ומנסים לפגוע בנו ולצערנו גם מצליחים בהרבה מהמקרים. זאת אומרת שהמתיחות שסבא סיפר לנו שהייתה אז קיימת גם היום ובעוצמות גבוהות יותר.
מבצע קדש הוא למעשה המלחמה הראשונה של צה"ל לאחר הקמת המדינה, כאשר צה"ל עוד לא מאורגן ומגובש כפי שהוא היום.
סבא מספר שכאשר היגיע לגדוד הוא היה המפקד אבל הוא היה הכי צעיר באותו הגדוד וגם היה בין הישראלים הבודדים כי רוב החיילים היו עולים חדשים שהגיעו לארץ להילחם ולעזור בהקמתה.
הוא לא חשב על הפחד מהמלחמה, הוא היה חדור רוח לחימה, כקצין שזה עכשיו סיים קורס קצינים ונקרא לשרת את המדינה. בגלל הפערים הרציניים בינו לבין האחרים הן בגיל, הוא היה צעיר והם מבוגרים, הן בותק כי הם היו ותיקים בגדוד והוא רק עכשיו הגיע והן בארץ המוצא, רובם היו עולים חדשים שעברו את זוועות השואה והוא היה בן של חלוצים ממקימי עין שמר, צבר, שנולד בארץ הוא חש קצת בודד ומבולבל, תחושותיו בעצם תאמו את תחושות הצבא: המבצע בעצמו נתפס בעיניו כמבולבל כאילו הצבא לא כל כך יודע מה לעשות ולשם מה יצאו לפעולה זו, ויתרה מכך פתאום באחד הימים חיל האוויר שלנו תקף בטעות את הגדוד שלו, במזל לא היו נזקים בנפש. זאת אומרת מצד אחד תחושה חזקה שצריך להילחם ולעזור ומצד שני תחושה של בלבול.
