סבתא שרה נולדה בעיר תעיז שבתימן, היא נולדה למשפחה בת 3 ילדים, אביה עסק בתלמוד תורה, ואמה בעבודות הבית. הם גרו למרגלות הר גדול וגידלו פרה. ביתם היה גדול ומרווח והוה להם גג שטוח ששם שיחקו מדי פעם. שרה, שתי אחיותיה ואמם היו מכינות בימי חמישי ושישי מאכלים מיוחדים כמו: פיתות, מרק, ג'חנון, קובנה ועוד. בתימן הם נהגו לאכול על הרצפה כי לא היו להם שולחנות וכסאות. סבתא שרה מאוד אהבה לחלוב את הפרה, והיו ימים שבהם הייתה עולה עם אמה לראש ההר ושם היו מטעים שונים שהיה אפשר לקטוף מהם כל מיני פירות. בתימן סבתא שרה ואחיותיה נהגו ללבוש שמלות שחורות רקומות וחבשו כובע לראשן. כאשר טפסו על ההר הייתה על ראשן צלחת מקש ובתחתית הצלחת באמצע היה מקום לראש הן היו חוזרות מההר עם צלחת מלאה בפרי. לפעמים הלכו לשוק שם קנו כלי בית מעץ או ממתכת. לא היה להם הרבה כסף ולכן הם נעלו "נעלי אצבע פשוטות". כאשר הגיעה שרה לגיל בת-מצווה היא חגגה רק עם משפחתה בארוחה שהייתה שונה רק במקצת מהרגיל ואבא שלה ברך אותה. אביה של שרה היה חולה מאוד והוא נפטר כחצי שנה לאחר הבת מצווה שלה. בגיל 13 התחתנה סבתא שרה יפת עם סעדיה בתיה והם התחתנו בבית הכנסת, שם זרקו עליהם סוכריות וכל אחד מהם קבל טבעת זהב. בשנת 1949 עלתה סבתא שרה לא"י והיא רק בת 14 היא עלתה במסגרת מבצע שנקרא "על כנפיי נשרים". בארץ הם נשלחו למחנה בראש העין ולאחר זמן קצר היא עברה ביחד עם בן זוגה לגור במושב עזריאל כאן נולדו שמונת ילדיה. בלידה הראשונה כאשר סבתא הגיעה לבית החולים היא ילדה את בתה הבכורה בשלום, אך לאחר הלידה נאמר לה שילדתה מתה וכאשר בקשה לראות את הגופה של ילדתה לא נתנו להוגם תעודת פטירה היא לא קבלה. לאחר שילדה שישה ילדים היא שוב הייתה בהריון וילדה ילד בריא ונשארה בבית החולים 3ימים והספיקה לטפל בתינוק, אך ביום הרביעי נאמר לה שהתינוק שלה נפטר, שוב נלחמה סבתא שרה ובן זוגה ובקשה לראות הוכחות וגם הפעם מלחמתה לא נשאה תוצאות. לאחר מכן ילדה עוד שני ילדים בשלום. כאשר הגיע הזמן לבנות בית התעקשה סבתא לבנות בית מרווח עם גג גדול ושטוח כמו שהיה להם בתימן.כיום יש לה 16 נכדים והיא אוהבת את כולם ומעניקה להם חום רב. היא קונה להם מתנות ומכבדת אותם בממתקים. ובקיצור אין כמוה בעולם.
