אחרי מלחמת העולם השניה, בשנת 1945, חזר סבא יצחק לעיר הולדתו אוטיניה שבפולין. הוא הצטרף לתנועה הציונית והיה מראשי הקהילה באזור. עקב פעילותו הרבה נאסר על ידי הרוסים ונשלח למחנה עבודה בסיביר. שם היה אסיר שמונה שנים, בתנאים בלתי אנושיים.
לסבא יצחק היה כינור קטן וישן, אותו הוא לקח לכל מקום וניגן בו בשעות ובימים שהיה לו קשה ורע. סבא יצחק סיפר כי המוזיקה, שהיתה אהבתו הגדולה היא זו שהצילה את חייו, ועזרה לו בימיו הקשים במחנה בסיביר.
סבא יצחק וסבתא דבורה עלו לארץ בשנת 1956, בדרך זו הגשים את חלומו הציוני ולכן גם בחר להתיישב בארץ באזור הנגב, קרית גת.
בקרית גת עסק סבא יצחק בלימוד מוזיקה. הוא ניגן על מספר רב של כלי נגינה והיה המורה למוסיקה המוכר והידוע ביותר בכל האזור. סבא הקים מקהלת ילדים ותזמורת, והופיע עימם ברחבי הארץ.
בתמונה רואים את סבא יצחק (במרכז בשורה העליונה) עם המקהלה והתזמורת שלו, מופיעים בבית הנשיא זלמן שזר, בשנת 1966, במשכן הנשיא בירושלים.
