סבא אסא ברטוב מספר.
בשנת 1920 כשעלה אבי שלמה גוטמן לארץ נולד ברומניה בעיר סירט בן דודו –אבא ברדיצב. גורל משותף היה להם ,אמהותיהם שהיו אחיות נפטרו בגיל צעיר והותירו אותם יתומים. הקשר בין הארץ לגולה היה אז רק במכתבים שהתגלגלו חודשים ארוכים בדרכים, אבל הוא נשמר ככל שהזמנים אפשרו.
אבא ברדיצב או כפי שכונה "אבאלה" גדל בבית ציוני והיה פעיל בנוער הציוני ברומניה.
עם גבור האנטישמיות באירופה והסכנה הנשקפת ליהודי אירופה הוא עולה לארץ בעלייה הבלתי לגלית בספינת מעפילים –דוריאן השני, במשך ארבעה חודשים מיטלטלת הספינה בים עד שהיא מגיעה לחופי ארץ ישראל וכאן נתפשת על ידי הצי האנגלי שאינו מאפשר ליהודים הבורחים מאירופה להיכנס לארץ. העולים מוכנסים למחנה מעצר בעתלית וכאן הם יושבים כלואים עוד שנה וחצי עד לשחרורם.
עם השחרור מייסדים אבאלה וחבריו את גרעין "במאבק" להתיישבות חקלאית.
אולם אבאלה אינו יכול לשבת בשקט בשעה שבאירופה מתנהלת מלחמת שמד נגד היהודים, הוא מתגייס ליחידה של צנחנים יהודים במסגרת הצבא הבריטי המתעתדת לצנוח מאחרי קווי האויב ושם לעסוק גם בפעילות צבאית וגם בניסיון לעזור ליהודים שהחרב מונחת על צווארם .
נושא הצניחה הוא סודי והוא אינו מספר דבר. הוא בא לבקרנו במושב חרות- כנראה להיפרד ואנו לא ידענו שזו הפעם האחרונה שנראה אותו. בימים ההם לא נסעו כמעט מכוניות במושב ואחי ואני ליוונו אותו רגלית לכביש היציאה מתל מונד. הלכנו איתו אנו שני זאטוטים קטנים והוא בחור תמיר גבוה וחביב וצחקנו איתו כל הדרך ,ולא ידענו שאנו בני המשפחה האחרונים שנראה אותו.
אבאלה צונח ביוגוסלביה יחד עם חנה סנש וחובר שם לפרטיזנים, אבל מטרתו היא להגיע לרומניה שם יוכל לעזור, הדרך לרומניה עוברת בסלובקיה הכבושה, ושם הוא מצטרף לפרטיזנים יחד עם הצנחנית חביבה רייק, הם שוהים באזור בנסקה ביסטריצה ועוסקים שם בעזרה לפרטיזנים ובאיתור טייסים בריטים שמטוסיהם הופלו.
כוחות הפרטיזנים מותקפים ע"י הצבא הגרמני חלקם נהרגים וחלקם נופל בשבי ואיתם גם אבאלה במדים של קצין בריטי.
הם נשלחים למחנה מטהאוזן ושם מוצאים להורג.
מקום קבורתו לא ידוע אך הוא מונצח בהר הרצל יחד עם עוד ששת הצנחנים שלא שבו מהשליחות.
על שמו הוקם הישוב "אלוני אבא" עלידי חבריו לגרעין. רחובות בישובים רבים נושאים את שמו.
עד היום אני רואה את דמותו לפני ומעריץ את עוז רוחו, הרי זה עתה הגיע לארץ ישראל לאחר טלטולים רבים ,ישב במאסר בעתלית ,והנה הוא שוב בדרך אל התופת אל הבלתי נודע וזאת מתוך הרגשת שליחות ואחריות לאומית להצלת יהודים.
בשנת 1994 ביקרנו בסלובקיה, הגענו לעיירה בנסקה ביסטריצה לבי אמר לי שבודאי יש איזה מקום שבו הונצחו שם הצנחנים היהודים מארץ ישראל, ואכן גילינו שם את מוזיאון המרד הסלובקי ובו סיפור נפילתם של ארבעת הצנחנים- חביבה רייק, רפאל רייס, צבי בן יעקב ואבא ברדיצב –גם שם לא שכחו אותם.
