הסיפור מאחורי התמונה
לפני 56 שנים,
קמה האחזות הנחל הראשונה-
נחלאים א' אל מול עזה- היא נחל עוז.
תמיד לאורך הגדר,
שומרים על הביטחון ומפריחים את השממה.
בנחל עוז גרים סבא וסבתא שלי, כבר חמישים שנים.
בשנים האחרונות נחל עוז שייכת ל"עוטף עזה", וסובלת מפגעי הקסאמים.
אמא שלי מספרת שכילדים הם היו נוסעים לעזה לאכול חומוס ולהתרחץ בים בחופים היפהפיים לאורך הרצועה.
באחת השבתות האחרונות שבקרנו בקיבוץ, נסענו לראות את פריחת הכלניות וסבתא שלי קבלה טלפון ממשפחה בחיפה (שהיא לא מכירה אותם), שבתם שביט משרתת בנחל עוז ויש לה יום הולדת ובגלל המצב המתוח הם מפחדים לבוא.
הם בקשו מסבתא שלי שתביא לשביט בלונים ופרחים בשמם.
סבתא שלי מיד אפתה עוגה ארגנה פרחים ובלונים, כתבנו ברכה, ועופרי אחותי נסעה לתת את הכל לשביט הקרבית שהייתה מופתעת לגמרי.
אז זה בעיני הסיפור הכי ישראלי שיש , ולכבוד אותם אנשים שנאמנים לדרכם רחוק מהמרכז השלו שלנו.
בתמונה רואים את סבא שלי בשדות , את מגדל השמירה של פעם שצופה על עזה את חדר האוכל ואת שביט ועופרי.
