בתחילת מלחמת ששת הימים סבא דוד נקרא למילואים להגנת המולדת. תפקידו היה חבלן. שיירת הג'יפים שלהם יצאה מאילת לכיוון שארם אל שייך שבמצרים. סבא שלי נהג בג'יפ האחרון. לפני הכניסה לשארם, עצרה השיירה לתדרוך אחרון של המפקד. בתדרוך נהג הג'יפ הראשון, שקראו לו שמוליק, פנה לסבא שלי ובקש ממנו להתחלף בגי'פים, שסבא שלי יהיה בג'יפ הראשון והוא יהיה בג'יפ האחרון.
שמוליק הסביר לסבא שלי שמכיוון שהוא אבא לילדים וסבא שלי היה עדיין רווק והסיכוי שהג'יפ הראשון יפגע הוא גדול מאוד, לכן הוא בקש להתחלף בג'יפים וסבא שלי הסכים.
בסיום התדרוך החיילים עלו על הג'יפים, סבא שלי עלה על הראשון ושמוליק על האחרון. לפני היציאה לדרך המפקד עשה בדיקת נוכחות של החיילים וראה שסבא שלי יושב בג'יפ הראשון ושאל אותו למה החליף ג'יפ? סבא שלי ענה לו ששמוליק בקש להתחלף בג'יפ כדי לא להיות ראשון. המפקד הורה לסבא שלי ולשמוליק להתחלף שוב ואמר שאם בגורל כתוב שמישהו צריך להיהרג הוא יהרג ולא משנה באיזה ג'יפ הוא ישובץ. סבא שלי חזר לג'יפ האחרון. מיד בכניסה לשארם, היה מארב של המצרים הם פתחו באש על הג'יפים והג'יפ הראשון, שבו ישב שמוליק נפגע ושמוליק נהרג.
סבא שלי ניצל ואני שמחה מאד, כי אם סבא שלי היה נהרג אמא שלי לא הייתה נולדת וגם אני לא. מצד שני מאוד עצוב לי על המשפחה של שמוליק שהילדים שלו גדלו בלי אבא והפכו ליתומים ולנכדים שלו אין סבא. מעניין איך עברו עליהם השנים האלה.
