הסיפור שמאחורי התמונה

תמונה: 

סבא מספר:
השנה שנת 1948 בהיותי בן 13 עם פרוץ מלחמת העצמאות ב13/5/1948 נהרג אחי פנחס כהן ז"ל בקרב על טירה, בכיומים לפני הכרזת המדינה.
שום גורם ציבורי לא בא להודיע לנו על נפילתו של פנחס ז"ל, לאחר 3 ימים בהתערבותו של הצלב האדום, הועברו הגופות לזיהוי בבית הקברות בעין ורד.
כאשר ראו שפנחס לא חזר, לקחה אותי אימי לבית הקברות, למסדר זיהוי. כשלא מצאנו את הגופה קיוויתי שאחי אולי בין החיים. לאחר ימים וחודשים כשפנחס לא חזר ולא נמצא הוא הוכרז כנעדר.
מאז אותו יום, במסדר הזיהוי בבית הקברות לא חזרה אימי לבית הקברות, למרות שיש שם מצבה לזכרו , בטענה שעצמותיו לא שם אלא יש שם רק אבן ריקה. באותה שנה שחורה הגעתי לגיל בר המצווה ובמסגרת ביה"ס היה נהוג לחגוג לכל ילדי הבר מצווה ביחד, אך לאחר האסון בקרב על טירה, שבו נהרגו רבים מבני הגוש, לא חגגו את טקס בר המצווה כפי שהיה נהוג במסורת הקהילה ולא עליתי לתורה.
זיכרון של סבא מהיום הנורא:
יום חמישי בשעות הצהרים, היה חם מאוד ונשמעו יריות מכיוון טירה. שמחתי כי חשבתי שטירה נכבשה. כאשר הגיע הערב הלכתי למחלבה, כבכל יום למסור את שני כדי החלב וראיתי את המבוגרים מסתודדים, אך כאשר התקרבתי אליהם הם לפתע השתתקו וזה היה בשבילי סימן רע מאוד.

• הוסף תגובה חדשה