סבא יוסי חי בין השנים 1926-2004
סבא נולד ברומניה, בכפר קטן ליד עיר גדולה בשם אלבה-יוליה. חייו היו רגילים עד גיל 14. שחק בנבחרת כדורגל, היה בתנועת הנוער " -גורדוניה" תנועת נוער ציונית ותכנן ללמוד רפואת שיניים.
כשהגיע לגיל 14 התחילו להציק לו בבית הספר כי הוא היה יהודי ולא הרשו לו ללמוד רפואת שיניים בגלל זה.
כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, סבא ברח כי ברומניה לא הסכימו שתנועת "גורדוניה" תמשיך להתקיים וחיפשו את כל החברים בתנועה.
סבא ברח לארץ ישראל הוא ספר להוריו שהוא יוצא למחנה קיץ בבוקרשט, אבל בעצם הוא שקר ותכנן לעלות לארץ ישראל.
הוא ברח דרך בולגריה-בדקך זייפו עבורו תעוזת זהות כי הוא היה צעיר מידי, הם התחבאו ברכבות וככה הצליחו לעבור את הגבול ובסוף הגיעו לאיטליה. באיטליה שלחו את סבא והקבוצה שלו לבית גדול שם היה מחנה של בני נוער יהודים בו הם חכו לספינה שתיקח אותם לארץ ישראל. בינתיים סבא דאג לקבוצה שלו והיה אחראי להביא להם אוכל מרומא וככה הוא גם למד לדבר קצת איטלקית.כשהגיע הספינה "סוזאנה" סבא ויתר על תורו לעלות לישראל והחליט להישאר עוד קצת באיטליה וזה היה למזלו כי הספינה "סוזאנה" טבעה.
אחר כך הגיעה ספינה נוספת בשם "חיים ארלוזרוב" והא הפליג בה לארץ ישראל. כשהגיעו לחופי הארץ בשנת 1947 הם בעצם עלו בעליה בלתי לגלית(לא חוקית). הספינה עלתה על שרטון והבריטים ששלטו אז בארץ תפסו אותם ושלחו את כולם למחנה באי קפריסין. סבא היה בקפריסין שנה, עד שקמה מדינת ישראל, בקפריסין הוא עשה עבודה שמוצגת היום במוזיאון ההעפלה בחיפה.
כאשר סבא הגיע לארץ בשנת 1948 הייתה בארץ מלחמת השחרור וכל החברים שלו נשלחו לקרב בלטרון-כל הקבוצה שלו נהרגה בקרב. אמא מספרת שלסבא היה מאוד קשה להתמודד עם זה. סבא יחד עם עוד כמה חברים לא נשלחו לקרבות כי הייתה להם משפחה בארץ. וזאת הפעם השנייה שהוא ניצל.
אחר כך הוא השתתף במלחמת השחרור בקרבות על ירושלים שם צולמה התמונה והוא שירת כחובש.
היה לו סיפור "החמור והרימונים" – הם החביאו רימונים בתוך שקים על חמורים, כי ככה העבירו אז תחמושת ואוכל, יום אחד החמור נפל והתגלגל עם כל הרימונים ולאף אחד לא קרה כלום.
הסוף: בשנת 2004 סבא נפטר, אחרי שחי חיים טובים ונולדו לו שלוש בנות ו9 נכדים. נראה לי שסבא שלי היה אמיץ והשתתף בהרבה מלחמות. לצערי לא כל כך הכרתי אותו כי הייתי בן 6 כשהוא נפטר.
אמא שלי ספרה לי את הסיפור כפי ששמעה אותו מאבא שלה.
