לפני הקמת המדינה, כאשר הבריטים שלטו בארץ, לא היו להגנה כלי נשק, ואם היו – אז מספרם היה מועט מאוד.
סבא רבא שלי היה מסגר במקצועו, והוא התגייס להגנה. התפקיד שלו היה לקצר את הקנה של הרובה כדי שטווח הפגיעה יהיה גדול יותר וכדי שחומר הנפץ יתפזר למרחק גדול יותר.
זה היה תפקיד סודי מאוד, הוא נעשה בתוך "סליקים" שהיו בנתניה.
לסבא רבא היו קצת בעיות בהתחלה, כי היה לו שיער בהיר ועיניים כחולות וחברי הארגון היהודי חשדו בו שהוא גוי ומרגל.
אבל לאט לאט למדו להכיר אותו וידעו שאפשר לסמוך עליו.
הוא למד לטפל בכלי הנשק בש'יח מונס אצל בעלי מקצוע מההגנה.
סבתא נשארה לבד עם שני ילדים: סבא שלי אהוד ואחותו.
סבא היה בקשר שוטף עם משה דיין ויגאל אלון והמשיך לטפל בנשק עד הקמת המדינה.
אחרי שמדינת ישאל קמה הוא נשאר באותו תפקיש "נשק" בצה"ל.
סליק- מרתף מתחת לאדמה שבו הסתירו כלי נשק, ומעט מאוד אנשים ידעו עליו
