סבא שלי נולד בפולין בעיר פלוצק. בעיר הזו חיו הרבה יהודים. אבא שלו היה ציוני ורצה מאוד לעלות לא"י אבל בארץ שלטו הבריטים והם דרשו אישור עלייה לארץ- סרטיפקט. אישור כזה עלה הרבה מאוד כסף.
המצב הכלכלי של המשפחה לא היה טוב ואי אפשר היה שכל בני המשפחה (אבא, אמא ושני בנים) יעלו ביחד מכיוון שעלייה של משפחה חייבה הצגה של סכום כסף גדול וגם תשלום עבור כרטיסי הנסיעה.
אבא של סבא החליט לעלות לבד לא"י להתבסס בה, לעבוד ורק אז לשלוח כסף למשפחה שתוכל לעלות ארצה גם היא.
זמן קצר לפני נסיעתו לארץ, נסע שלמה (אבא של סבא שלי) לעיר הבירה לסוכנות היהודית כדי לקבל את הסרטיפקט.
בספינה שהובילה אותו לעיר הבירה פגש אבא של סבי קרוב משפחה ששמע שהוא רוצה לעלות לבד לארץ ישראל והאיש אמר לו "אתה לא תיסע לבד אתה תיסע עם כל המשפחה שלך ואני אדאג להשיג לך את כל האמצעים הדרושים לנסיעה כהלוואה שאותה תחזיר רק כאשר יהיה לך. וכך היה.
בזכות אותו קרוב משפחה עלתה כל המשפחה ארצה וניצלה מהשואה. זה היה חמש שנים לפני שהנאצים נכנסו לפולין ורצחו את היהודים בשנת 1934. סבא שלי תמיד אומר שאין סיכוי שאבא שלו היה מצליח להרוויח לבד מספיק כסף ולהביא אותו , את אמא שלו ואת אחיו הגדול בזמן.
מהמשפחה של ההורים של סבא שלי שנשארו בפולין לא נשאר כמעט אף אחד.
בתמונה סבי שאול ומשפחתו בביתם בת"א בשנה שהגיעו לארץ.
