נולדתי בירושלים וכשסיימתי את ביה"ס העממי הצטרפתי להכשרת הנוער בקיבוץ אשדות יעקוב אשר בעמק הירדן.
בקיבוץ חצי יום למדנו וחצי יום עבדנו, אני עבדתי בגן הירק של הקיבוץ, במסגרת הלימודים גם התאמנו בקרב הגנה.
לפני הקמת המדינה, כאשר הבריטים שלטו בארץ, לא היו להגנה כלי נשק, ואם היו – אז מספרם היה מועט מאוד.
סבא רבא שלי היה מסגר במקצועו, והוא התגייס להגנה. התפקיד שלו היה לקצר את הקנה של הרובה כדי שטווח הפגיעה יהיה גדול יותר וכדי שחומר הנפץ יתפזר למרחק גדול יותר.
זה היה תפקיד סודי מאוד, הוא נעשה בתוך "סליקים" שהיו בנתניה.
יונה היא אחות של סבא שלי - בן ציון. החתונה של יונה, עם דב בעלה, הייתה אמורה להתקיים בירושלים, אצל דוד שלה הלל, בחופש חנוכה - 9.12.1947.
באותם ימים מדינת ישראל עדיין לא קמה, האנגלים שלטו בארץ, וקראו לה פלשתינה.
סבא שלנו נולד במושבה גבעת עדה. להורים שלו היה משק חקלאי,
שדות וכרמים. כמו כן היו בעלי חיים, כגון פרות, תרנגולות ואווזים.
היו גם פרדות שאתם חרשו בשדות. היה גם חמור, ששימש כלי תחבורה של הסבא שלנו. איתו הוא היה רוכב לשדות.
בתמונה שאנחנו רואים, סבא רוכב על החמור.
בחרתי לספר על אירוע חשוב מתולדות הקמתה של מדינתינו -
הימים ימי השלטון הבריטי בא"י. בארץ נערכו הפגנות סוערות נגד הספר הלבן של הממשלה הבריטית אשר התפרסם ב 17.5.1939
בספר מופיעה מדיניות חדשה המבטלת את זכות העליה של יהודים אל הבית הלאומי היהודי. דבר זה היווה סכנה לבית יהודי בא"י.
לכן הישוב היהודי שישב בארץ התחיל לארגן הפגנות.
סיפור חומה ומגדל
הכול התחיל לפני 72 שנה כשועדת ההתישבות הרשתה לכמה אנשים (שבתוכם סבא וסבתא רבא שלנו, שמואל ושושנה שריג) להקים את קיבוץ ניר דוד (תל עמל). אבל במקום לא היו תנאים כול כך טובים, למשל: הרבה יתושי קדחת, פלחים ערבים שסיכנו את חייהם של המתיישבים וחום איימים.
התמונה צולמה בעין-ורד בשנת 1932.
בתמונה נראים שלמה ושושנה סוכובולסקי שהם סבא וסבתא רבא שלי ובתם הבכורה רחל כהן, לבית סוכובלסקי, שהיא סבתא שלי.
בשנים הקודמות לא קנו לחם בצרכניה,אלא היו מחלקים לבתים.
אבי משה בוהק,היה מחלק את הלחם במושב. הוא נהג בעגלה רתומה לפרד,היה עובר בכל המושב ומפמפם בצפצפה מיוחדת,שאנשים ישמעו ויצאו לקנות.
את הלחם הביא מהמאפיה בתל מונד והיה נוסע דרך הפרדסים לעין ורד.
